<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן רפ"ב</h1>
<h2>דף יז:</h2>
א) ושדה מותר משום דאריסותיה קא עביד לפי שנוטל הגוי מתבואת השדה והוא הדין ברחים ותנור בקיבול' מותר לפי שהגוי נוטל שכרו מגוף אותו דבר מהחטין, ומן הפת ולא מעות הלכך דמי לשדה, (ש"ע תנור דינו כמרחץ).
א) ויפרש בשעת הפקר שאינו מפקירה כי אם בשבת כל זמן שהוא ביד הגוי כדי שלא יזכה בו אחר, אע"פ שאינו מפקיר לגמרי מ"מ הוי הפקר, כדמוכח בנדרים דף מ"ה ונראה דאפילו בסתם נמי דעתו לזה דהא אין דעתו להפקיר כ"א משום שביתת שבת להפקיע איסור דשביתת בהמה דהוי דאורייתא.
<h2>דף כט:</h2>
תניא ר' שמעון אומר (דף כ"ט) גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ ומסיק עולא בפ' במה מדליקין (שם) מחלוקת בקטנים אבל בגדולים דברי הכל מותר, א) מסיק בפ' המצניע (דף צ"ה) האידנא דקיימא לן כר' שמעון שרי אף לכתחלה לרבץ את הבית, אבל לכבד אסור שמא ישוה גומות (ש"ע ע"י בגד או מטלי' או כנף אווז הקלי' אינו משוה גומות ומותר)ב) ונשים (עירובין מ"ד וע"ש בתו') המשחקות באגוזי' יש אוסרים שמא ישוו גומות פירוש במתכוין וישכחו שבת והוי שוגג גמור ורוק דורסו לפי תומו אבל לא במתכוין שמא ישוה גומות כמו שפירשתי, [סמ"ק סימן רפ"ב]. א) ואסור לפנות בשדה ניר שמא ישוה גומות. ב) וכמדומה שכתב רבינו יהוד' בתוספו' שלו דלרבי שמעון שרי הכל לכתחילה ע"כ.
<h2>דף לט.</h2>
א) נ"א מצאתי ומתוך כך יש ליזהר שלא לתת לחם בקערה שיש בו תבשיל אם היד סולדת בו, וכן פיר' שאסור לתת הצלי או הפשטיא"ה נגד האש בשבת אפילו אין היד סולדת בו כי אין אנו בקיאין בשיעור סילוד יד מתי הוא ופי' בלשונו כי חושש אני בדבר לבא לידי חיוב חטאת, הגה"ה אמנם שמעתי מפי הר"ר יעקב מקינון שמותר ובלבד שירחיק כל כך שלא תהא היד סולדת ולא דמי לההיא דהתם דאין מרסקין לא את הברד ולא את השלג, דהתם מוליד בידים, אבל הכא דאינו ממחה בידים אך שמניחו במקום הממחה ממילא שרי, ועוד אומר רבינו יחיאל דלא שייך נולד בשמן במה שהשומן נימוח, מדאמר בפרק כירה סכה אשה ידיה שמן ומחממתן נגד המדורה ואף על פי שסתם שמן קרוש ונימוח נגד האש, עכ"ל (לקמן פליג בפנים).
<h2>דף מ:</h2>
א) נ"א מצאתי ומתוך כך יש ליזהר שלא לתת לחם בקערה שיש בו תבשיל אם היד סולדת בו, וכן פיר' שאסור לתת הצלי או הפשטיא"ה נגד האש בשבת אפילו אין היד סולדת בו כי אין אנו בקיאין בשיעור סילוד יד מתי הוא ופי' בלשונו כי חושש אני בדבר לבא לידי חיוב חטאת, הגה"ה אמנם שמעתי מפי הר"ר יעקב מקינון שמותר ובלבד שירחיק כל כך שלא תהא היד סולדת ולא דמי לההיא דהתם דאין מרסקין לא את הברד ולא את השלג, דהתם מוליד בידים, אבל הכא דאינו ממחה בידים אך שמניחו במקום הממחה ממילא שרי, ועוד אומר רבינו יחיאל דלא שייך נולד בשמן במה שהשומן נימוח, מדאמר בפרק כירה סכה אשה ידיה שמן ומחממתן נגד המדורה ואף על פי שסתם שמן קרוש ונימוח נגד האש, עכ"ל (לקמן פליג בפנים).
<h2>דף נא.</h2>
א) ומיהו מדקאמר נתגלה משמע דוקא מאליו אבל בידים לא, ומיהו מההיא דנוטל את הסדיני' ומניח וכו' יש להביא ראיה אי הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ומיהו בפנים פירש דהלכה כרבנן ומסתברא הלכה כדברי המיקל.
<h2>דף עג.</h2>
א) פיר' בתוס' רבינו יהודה דוקא בטיט לח, דאי ביבש הוי טוחן ואסור ואף על גב דאינה צריכה לגופה מכל מקום אסור לכתחלה עכ"ל.
א) מיהו מוקמינן לה במוסתקי פירוש שברי חרס מדובקים בזפת (ש"ע ודוקא שאינה מחזקת מ' סאה ובלבד שלא יכוון לנקבה יפה שיהיה לה לפתח) אבל בחבית שלם גמור אסורה השבורה כך פירשו התוספות עכ"ל הגה"ה.
<h2>דף עג:</h2>
תניא ר' שמעון אומר (דף כ"ט) גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ ומסיק עולא בפ' במה מדליקין (שם) מחלוקת בקטנים אבל בגדולים דברי הכל מותר, א) מסיק בפ' המצניע (דף צ"ה) האידנא דקיימא לן כר' שמעון שרי אף לכתחלה לרבץ את הבית, אבל לכבד אסור שמא ישוה גומות (ש"ע ע"י בגד או מטלי' או כנף אווז הקלי' אינו משוה גומות ומותר)ב) ונשים (עירובין מ"ד וע"ש בתו') המשחקות באגוזי' יש אוסרים שמא ישוו גומות פירוש במתכוין וישכחו שבת והוי שוגג גמור ורוק דורסו לפי תומו אבל לא במתכוין שמא ישוה גומות כמו שפירשתי, [סמ"ק סימן רפ"ב]. א) ואסור לפנות בשדה ניר שמא ישוה גומות. ב) וכמדומה שכתב רבינו יהוד' בתוספו' שלו דלרבי שמעון שרי הכל לכתחילה ע"כ.
<h2>דף עד:</h2>
א) המורטו פירש"י לתת הנוצה בכר חיי' משום ממחק, וקשיא דאם כן לגבי ממחק הוי מלאכה שאינה צריכה לגופ' לכך נר' והמורטו כדי לעשות קובעין מעצם הכנף לאחר שנמרט, עכ"ל.
א) ועל כן אסור למתוח חוט של תפירה של בתי ידים אלא אם כן יש נקב רחב קצת ומתוקן בתפיר' בעיגול סביב הנקב.
<h2>דף עה:</h2>
א) אבל מלח במים או ביין וחומץ אסור לאפוקי ממאן דאמר דוקא מי מלח ממים הוא דאסור אבל חומץ ויין שרי, וזה אינו אמת אלא בכל משקה נמי אסור מי מלח ומסיק רבא דאי' עבוד באוכלין ומכל מקום מצינו איסור מליחת אוכלין דרבנן שלא לעשות כמעשה חול כדאמרי' בפ' שמונ' שרצים דביצה מותרת למלוח, אבל צנון אסור כדי לשהות בתוך המלח יותר מחתיכה אחת אבל לטבול פעם אחת שרי כרב נחמן.
א) ואין ממחק באוכלין כי היכי דאין עיבוד באוכלין, ומכל מקום מדרבנן מיהא אסור, ומיהו אין לאסור למרח אותם תפוחים מבושלות שבתוך הפשטיי"ה שאין עושה אלא לשים במקום שאין שם תפוחים.
א) ובלשון לעז הכל לשון א' אלא צ"ל דינ"א מוי"א או ביליא מוי"י, (ש"ע תן לי צ"ל).
<h2>דף צד:</h2>
א) המורטו פירש"י לתת הנוצה בכר חיי' משום ממחק, וקשיא דאם כן לגבי ממחק הוי מלאכה שאינה צריכה לגופ' לכך נר' והמורטו כדי לעשות קובעין מעצם הכנף לאחר שנמרט, עכ"ל.
<h2>דף צה.</h2>
תניא ר' שמעון אומר (דף כ"ט) גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ ומסיק עולא בפ' במה מדליקין (שם) מחלוקת בקטנים אבל בגדולים דברי הכל מותר, א) מסיק בפ' המצניע האידנא דקיימא לן כר' שמעון שרי אף לכתחלה לרבץ את הבית, אבל לכבד אסור שמא ישוה גומות (ש"ע ע"י בגד או מטלי' או כנף אווז הקלי' אינו משוה גומות ומותר)ב) ונשים (עירובין מ"ד וע"ש בתו') המשחקות באגוזי' יש אוסרים שמא ישוו גומות פירוש במתכוין וישכחו שבת והוי שוגג גמור ורוק דורסו לפי תומו אבל לא במתכוין שמא ישוה גומות כמו שפירשתי, [סמ"ק סימן רפ"ב]. א) ואסור לפנות בשדה ניר שמא ישוה גומות. ב) וכמדומה שכתב רבינו יהוד' בתוספו' שלו דלרבי שמעון שרי הכל לכתחילה ע"כ.
<h2>דף קד:</h2>
א) ובלשון לעז הכל לשון א' אלא צ"ל דינ"א מוי"א או ביליא מוי"י, (ש"ע תן לי צ"ל).
<h2>דף קח:</h2>
א) אבל מלח במים או ביין וחומץ אסור לאפוקי ממאן דאמר דוקא מי מלח ממים הוא דאסור אבל חומץ ויין שרי, וזה אינו אמת אלא בכל משקה נמי אסור מי מלח ומסיק רבא דאי' עבוד באוכלין ומכל מקום מצינו איסור מליחת אוכלין דרבנן שלא לעשות כמעשה חול כדאמרי' בפ' שמונ' שרצים דביצה מותרת למלוח, אבל צנון אסור כדי לשהות בתוך המלח יותר מחתיכה אחת אבל לטבול פעם אחת שרי כרב נחמן.
<h2>דף קיא:</h2>
א) ור"י אוסר כיון דכוונתה לטהר הלכלוך ונתינת המים על הבגד זהו כיבוסו מאחר שיש שם טינוף כדאמרינן פרק דם חטאת (דף צ"ד) אבל אם אין שם טינוף אין נתינת מים בגד קרוי כיבוס, ואינו אסור אלא משום גזירה שמא יסחוט דהוו ליבון ובמקום מצוה לא גזר, וכן מקנח ידיו במפה כיון שאינו מתכוין ללבן ואין שם רק מעט מים ואינו רק דרך ליכלוך, עכ"ה (ש"ע פסק כר"י).
<h2>דף קכב.</h2>
א) ונראה דדוקא לענין מבשל אבל לענין נר, נר לאחד נר למאה וגבי מבשל אפילו בשל הגוי בשביל עצמו אסור שמא ירבה בשבילו, ואפילו ליכא שמא ירבה אסור מפני שמרגילו לשבת הבאה. ומכאן יש לאסור לאכול מדג שצלאתו השפחה לעצמה וכיוצא בו.
א) כבר פירשנו לעיל דבר שיש חשש דצידה ומחובר אם בשביל עכו"ם לערב מותר מיד ובו ביום אסור משום מוקצה. ואם בשביל ישראל בעינן לערב כדי שיעשו לפרש"י כדאית ליה. ולפר"י כדאית ליה ודבר שאין בו חשש דצידה ומחובר כי אם מחוץ לתחום. אם בשביל גוי מותר מיד בו ביום ואם בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר ואפילו בו ביום ולאותו ישראל אסור בו ביום כדפי' לעיל ולענין אפיית פת ביום טוב מותר חוץ מר"ה דאסור לשני ימים משום משך ימי הקציר אבל פת שנאפה בשבת בשביל עכו"ם יש שאוסרים בו ביום מיהו שמעתי שגדולים התירו לצורך סעודת ברית מילה, ונראה דהוא הדין לצורך ברכת המזון (ש"ע אבל אסור ליתן מעות מע"ש וליתן לו הפת בשבת דאז אדעת' דישראל קעביד ואפילו בלאו הכי אם הגוי מכירו ויודע שצריך לו חיישינן שמא ירבה בשבילו ואסור) ואף אם נטחן בשבת עצמו אף על גב דבה"ג מחשבי ליה לטחינה נולד מורי רבי יחיאל לא היה מודי. עכ"ה.
<h2>דף קכב:</h2>
א) ומדנתינת הגאו"ץ הוי בנין חשוב א"כ מסתמא נטילתן הויא סתירה גמורה ואסור להסירה אפילו ביום טוב בשביל אוכלים שבתוכה ולא כדברי הרוצה להתיר להסיר הגאו"ץ ביום טוב משום אוכלין דמדמי לקיטרא דמתנא ולא היא אלא אסור.
<h2>דף קכה:</h2>
א) וצריך עיון בתוס' בפרק כל הכלים גבי והוא שיש תורת כלי עליהם בפלוגתא דרבה ורב יוסף גבי אבן על פי החבית, ונחלקו ר' שמשון מפריל"א ורבי' תם ונכון להחמיר לקשור אותם יתידות שנועלין בהם הדלתות ולא סגי במתוקן עכ"ל.
<h2>דף קמא.</h2>
א) פיר' בתוס' רבינו יהודה דוקא בטיט לח, דאי ביבש הוי טוחן ואסור ואף על גב דאינה צריכה לגופה מכל מקום אסור לכתחלה עכ"ל.
<h2>דף קמג:</h2>
סחיטה תולדה דרבנן היא זתים וענבים אין סוחטים אותם ואם יצאו מעצמן אסורים, ושאר משקין מותרי' לסחוטא) לכתחלה, ותותים ורימונים אין סוחטים אותם לכתחלה בשבת וי"ט, ואם יצאו מעצמם אם הוכנו למשקים היוצא מהם אסו' אם לאוכלים היוצא מהם מותר כרבי יהודה אבל בזתים וענבים אפילו לאכילה היוצא מהן אסור, [סמ"ק סימן רפ"ב]. א) צ"ע אם למתק קאמר דוקא או למשקין קאמר.
<h2>דף קמד:</h2>
א) ויש נוהגין בחלב לתת בקערה או במחבת לחם וחולבים עליו בי"ט ושבוש הוא בידם דכיון דהחלב אינו מתערב עם הפת בתוכו אין זה כמו משקה הבא לאוכל דדוקא ביש פירורין של פת או של גבינה שהחלב נכנס לתוכו ונעשה אוכל זהו משקה הבא לאוכל, וגם מזה פירש אבי הספר שהעושה כן אין רוח חכמים נוחה הימנו, וכן נראה שאסר רבי' יחיאל. ב) וכן פירש רב יהודאי גאון כתוב בהלכות גדולות שרי למיעבד ביומא טבא מידי דמשתתי ביומיה כי מיפא ובישולי וליכא למיחש לסחיטה הכי משדרי ליה רבנן ממתיבתא (ש"ע ש"ך דלר"ח אסור לחלוב ולסחוט אפי' תוך אוכל ובסי' תק"ה פסק כבפנים לענין לחלוב).
<h2>דף קמה.</h2>
א) אע"ג דהמים אינן יוצאין מגופן אפ"ה אסור לכתחלה כ"ש הסוחט פירות דהמים יוצאין מגופן דאסור לסוחטן להוציא מימיהן וא"כ הא דשרי בפנים בשאר פירות חוץ מזתים וענבים תותים ורמונים לסחוט לכתחלה דוקא למתק קאמר ואפ"ה בזתים וענבים ותותים ורמונים אפי' למתק לא שעשוין למשקין וצ"ע בסמ"ג ובפ' חבית בפ"ה גבי ההיא דאין סוחטין בפגעים כו' (ע"כ מצאת"י).
<h2>דף קמה:</h2>
א) נ"א מצאתי ומתוך כך יש ליזהר שלא לתת לחם בקערה שיש בו תבשיל אם היד סולדת בו, וכן פיר' שאסור לתת הצלי או הפשטיא"ה נגד האש בשבת אפילו אין היד סולדת בו כי אין אנו בקיאין בשיעור סילוד יד מתי הוא ופי' בלשונו כי חושש אני בדבר לבא לידי חיוב חטאת, הגה"ה אמנם שמעתי מפי הר"ר יעקב מקינון שמותר ובלבד שירחיק כל כך שלא תהא היד סולדת ולא דמי לההיא דהתם דאין מרסקין לא את הברד ולא את השלג, דהתם מוליד בידים, אבל הכא דאינו ממחה בידים אך שמניחו במקום הממחה ממילא שרי, ועוד אומר רבינו יחיאל דלא שייך נולד בשמן במה שהשומן נימוח, מדאמר בפרק כירה סכה אשה ידיה שמן ומחממתן נגד המדורה ואף על פי שסתם שמן קרוש ונימוח נגד האש, עכ"ל (לקמן פליג בפנים).
<h2>דף קמו.</h2>
א) מיהו מוקמינן לה במוסתקי פירוש שברי חרס מדובקים בזפת (ש"ע ודוקא שאינה מחזקת מ' סאה ובלבד שלא יכוון לנקבה יפה שיהיה לה לפתח) אבל בחבית שלם גמור אסורה השבורה כך פירשו התוספות עכ"ל הגה"ה.
<h2>דף קמז.</h2>
א) פיר' בתוס' רבינו יהודה דוקא בטיט לח, דאי ביבש הוי טוחן ואסור ואף על גב דאינה צריכה לגופה מכל מקום אסור לכתחלה עכ"ל.
<h2>דף קמח:</h2>
א) ובלשון לעז הכל לשון א' אלא צ"ל דינ"א מוי"א או ביליא מוי"י, (ש"ע תן לי צ"ל).
